חג הפסח הוא בעיקרו חג ומועד יהודי. הוא מנציח את סיפור הבריחה אל החופש של העם היהודי בתקופתו של משה
הסיפור מצוין בסוף ספר התורה של בראשית כאשר יוסף מביא את משפחתו למצרים. משפחתו וצאציהם נהנו מדורות של חופש ושגשוג במצרים. העם היהודי - העבריים הפכו כה רבים עד שעם עלייתו של פרעה רעמסס השני לשלטון, הוא חשש שהעבריים יחליטו להתקומם נגד המצרים. הוא מחליט שהדרך הטובה ביותר למנוע מצב זה ראשיתה בהפיכתם לעבדים. נכון למסורת, אותם עבריים היו אבותיהם של היהדות ושל ישראל המודרנית.
למרות ניסיונו של פרעה לדכא את העבריים הם המשיכו להתרבות וללדת ילדים. ככל שמספרם עלה, כך רקם רעמסס מזימות ערמומיות עוד יותר. הוא שלח את חייליו להרוג את התינוקות הרכים ממין זכר שנולדו לאמהות העבריות. כאן מתחיל סיפורו של משה ומאוחר יותר סיפור לידתה של היהדות כולה, וכאן חל גם סיפורה של האומה הישראלית.
כדי להציל את משה מהגורל האיום של פקודת פרעה, אמו ואחותו הניחו אותו בסלסלה ונתנו לה לצוף על פני נהר הנילוס. תקוותן הייתה שהסלסלה תצוף בביטחה ומי שימצא אותה יאמץ לחיקו את התינוק. אחותו של משה, מרים, עקבה אחרי הסלסלה כשהיא שטה לאורך הנהר. בסופו של דבר גילתה את הסלסלה משה בתוכה ביתו של פרעה. היא הצילה את משה וגידלה אותו כאילו היה בנה. אכן, ילד עברי גדל והפך להיות נסיך מצרים. השם משה ניתן לו משום שזהו הביטוי העברי לכך שנמשה מתוך המים.
כאשר גדל משה הוא ראה שומר מצרי מכה עבד עברי. משה יצא להגנתו של העבד והרג את המצרי ובעקבות כך היה עליו להימלט על נפשו כשהוא פונה למדבר סיני. במדבר הוא התיידד עם משפחתו של יתרו, שהיה איש דת ממדיין. הוא נשא לאישה את ביתו של יתרו ונולדו לשניהם ילדים. מעניין שילדיו של משה כמעט ואינם מוזכרים בכתבי הקודש ובדרך כלל מצויינים רק כ"הדיוטות". משה הפך להיות רועה צאן יתרו ויום אחד, בזמן ששמר על העדר, ה' נגלה למשה בשממה. קול ה' קרא אליו מתוך הסנה-השיח הבוער.
ה' אמר למשה שהוא נבחר לשחרר את העבריים מהעבדות במצרים. משה לא האמין כי הוא אכן מתאים לבצע את ההוראה הזו, אך ה' הרגיע את משה והבטיח לו שהוא יהיה לצידו.
התפיסה וההבנה שאלוהים אחד ניתנו למשה ולעם היהודי. העם היהודי נבחר לממש ולהגן על הוראות וערכי האמונה ותפיסה זו. מנתיניו הענווים של בורא העולם מצופה היה להמשיך ולנהוג בהתאם לערכי התורה בכל המובנים של חיינו. משה היה ידוע בצניעותו. יהודים מאמינים שהוא היה הצנוע ביותר מבין כל בני האדם. הוא בורך לקבל עליו את חוקי הקודש בזכות נפשו העדינה והנדיבה. בעברית זכה משה לכינוי ענו או צנוע. מילה זו מסמלת נועם הליכות ומסירות מושלמת לאל האחד שהוא לב ליבה של היהדות.
מייד לאחר מכן, חזר משה למצרים ודרש מפרעה לשחרר את בני עמו העבריים מכבלי השעבוד. פרעה סירב וכתוצאה מכך ה' הוריד 10 מכות על מצרים:
• דם – המיים במצרים הפכו לדם
• צפרדעים – ערב רב של צפרדעם פשטו על אדמת מצרים
• כינין ויתושים – מסות של כינים ויתושים חדרו לבתי המצרים והפכו למטרד לעם המצרי
• ערוב – חיות פרא נכנסו לבתי המצרים ולשדותיהם וגרמו להרס וחורבן
• דבר – הבקר במצרים נפגע ממגיפה קטלנית
• שחין – האנשים במצרים גופם התכסה בפריחה של פצעים כואבים
• ברד – מזג אויר קיצוני גרם להרס של היבול במצרים
• ארבה – להקות של ארבה פשטו על מצרים ואכלו את כל היבול שנותר
• חושך – חושך השתלט על מצרים למשך שלושה ימים
• מכת בכורות – הילד הבכור של כל משפחה מצרית הומת
המכה העשירית היא מה שנתן לחג היהודי את שמו, משום שבזמן שמלאך המוות עבר במצרים הוא פסח על בתי העבריים, אשר סומנו בדם של גדיים על משקופי הדלתות.
לאחר המכה העשירית פרעה נכנע ושיחרר את העבריים. הם מיהרו לאפות את לחמם, מבלי לתת לבצק לתפוח, וזו הסיבה שיהודים אוכלים מצה (לחם שנעשה ללא שמרים או חומר מתסיס אחר) במהלך חג הפסח.
מייד לאחר שעזבו את בתיהם פרעה שינה את דעתו ושלח את חייליו בעקבות העבריים, אך כאשר העבריים המשוחררים מעבדות הגיעו לים סוף המיים התחלקו כך שהם יכלו לברוח. כאשר הגיעו החיילים וניסו לעקוב אחריהם, המיים חזרו והגלים התנפצו מעליהם.
מרגע שחצו את הים, העבריים החלו את השלב הבא של מסעם, החיפוש אחר הארץ המובטחת. סיפור ההגדה של פסח מגולל את הדרך בה זכו העבריים בחירות והפכו להיות האבות המייסדים של העם היהודי ושל ארץ ישראל.
העם היהודי התנסה בגאולה או 'יציאת מצרים' שניה לאחר הזוועות של השואה. ניצולי אותו חוסר צדק גדול בהסטוריה ויהודים בכל העולם תבעו את זכותם לחזור ל"ארץ ישראל". ההסטוריה לימדה את אנשי הספר שהמולדת היא חיונית לקיום ולחירות.
פלשתינה היתה קולוניה בריטית באותו הזמן. חירותם של היהודים, הנוצרים והמוסלמים שחיו בפלשתינה נדחתה על ידי מנהיגי בריטניה. תכנית החלוקה של האו"ם לפלשתינה ב 1947 היתה להקים במקביל מולדת ליהודים ולפלשתינאים. אלא שחברי הליגה הערבית סירבו לקבל את החלוקה ופלשו הן לישראל והן לפלשתינה בשנת 1948. חלק מהמדינות היו: סוריה, מצרים וערב הסעודית. אלה היו מדינות שהאזרחים שלהן מעולם לא נהנו מדמוקרטיה וחירות אמיתית, אך יחד עם זאת הן סירבו להעניק את הזכות הזו לשכניהם. גם היום עדיין נאבקים אזרחי המדינות הללו על הזכות והשאיפה לממש את החופש והדמוקרטיה.
בשנה הקרובה נחגוג בישראל את חג הפסח השישים וחמישה במדינה היהודית המודרנית. מה הם השינויים המהותיים שחלו בין חג הפסח שנחגג בגולה לבין זה שנחגג בישראל?
בגולה, היומיים הראשונים והיומיים האחרונים של חג הפסח היו ימי "חג" והיו להם אותן מגבלות משמעותיות בדומה לשבת. כאן בישראל רק היום הראשון והיום האחרון אלו ימי ה"חג", מה שמסביר את העובדה שיש לנו רק ליל סדר אחד בישראל בניגוד לליל הסדר השני שמצוין בכל מקום אחר בעולם.
באמריקה, רוב האוכל בפסח הוא ללא 'קטניות' או מוצרי אפונה או שעועית שבדרך כלל נחשב למסורת פסח נטולת הקטניות שמקובלת ביהדות אשכנז. כאן בישראל, קשה למצוא מוצרים לפסח שאין בהם את המרכיבים הללו, ולכן מוטל על כל אחד לקרוא בזהירות את המרכיבים של כל מזון על גבי האריזה. באמריקה למצוא מסעדה כשרה לפסח זה כמו למצוא מחט בערימת שחת, אך כאן בישראל, ישנם הרבה מקומות בהם ניתן לסעוד במהלך החג.
השנה, בשבת, מחזור קריאת התורה בישראל היה שונה מזה שנקרא באמריקה ובגולה. מה שאומר שקריאת התורה בשבת לא הייתה מסונכרנת במהלך מספר שבועות.
האם זו מצווה מיוחדת לחגוג את פסח בישראל? בודאי, זהו ההבדל העיקרי בין חגיגת הפסח בגולה לבין ארץ כנען.
ישנה מצווה מיוחדת לחגוג את פסח בישראל, בהתחשב בכך שזהו אחד מחגי שלושת הרגלים שקראו ליהודים בארץ הקודש לעלות לבית המקדש ולהעלות שם את זבח הפסח. ישנם אזכורים רבים לארץ הקודש ולבית המקדש במזמור התפילות ובהגדה של פסח. לקראת סיום הסדר או בארוחת הסדר, כל המשתתפים שרים: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה!" רבים מחכמינו מבינים ששיאה של יציאת מצרים לא היתה בהכרח במעמד מתן תורה בהר סיני אלא בכך שה' הביא את העם היהודי לארצו. אכן, אחד מהמזמורים האהובים ביותר בתום הסדר נקרא: "אדיר הוא" שזה שיר תפילה לה' שיסייע לנו לבנות את בית המקדש ששימש מרכז עיקרי לא רק להוויה היהודית בישראל אלא גם לחג הפסח כבר אלפי שנה.
ארל שוגרמן עלה לארץ לפני כשש שנים מקולורדו בארה"ב. בבלוג שהוא מנהל ובסיפורים שהוא מפרסם בכל העולם הוא מתאר את חוויותיו כעולה חדש בארץ ומספר על מעורבותו בפעילות בין-דתית באזור.
